גז נ' מנורה מבטחים ביטוח בע"מ

פסק דין

התובעת, ילידת 13.2.50, נפגעה בתאונת דרכים ביום 27.9.10. אין מחלוקת בין הצדדים בשאלת חבות הנתבעת לפצות את התובעת בגין נזקי גוף שנגרמו לה עקב התאונה. המחלוקת בין הצדדים מתמקדת בגובה הפיצוי לו היא זכאית בגין הפסדי שכר ועזרת הזולת.

הנכות הרפואית

לבדיקת התובעת מונו על ידי בית המשפט שני מומחים; פרופ' רמי מושיוב בתחום האורתופדיה ופרופ' משה קוטלר בתחום הנפשי. פרופ' מושיוב קבע כי לתובעת נכות צמיתה עקב התאונה בשיעור של 10% לפי מחצית סעיף 37(7)(א) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: תקנות המל"ל) בגין פגיעה ביד ימין דומיננטית. המומחה ציין כי מדובר בתסמונת כאב הבאה לידי ביטוי במידה קלה וכי בולט העדר חלקם של סימנים אופייניים כגון שינויי טמפרטורה, הזעה או צבע עור. כמו כן, נקבע על ידו כי לתובעת נכות קוסמטית בשיעור 10% לפי סעיף 75(1)ב' לתקנות המל"ל בגין צלקת על פני המרפק וצלקת על פני שורש היד.

פרופ' קוטלר קבע כי לתובעת נכות צמיתה עקב התאונה בשיעור של 10% לפי סעיף 34ב'(2) לתקנות המל"ל בגין הפרעת דחק בתר חבלתית בדרגת חומרה בינונית ותסמינים דיכאוניים משניים להפרעה זו. כמו כן, קבע פרופ' קוטלר כי התובעת סבלה מנכות נפשית זמנית בשיעור 20% מהתאונה עד חודש ספטמבר 2013 (משך שלוש שנים). המומחה היה ער לתיעוד הרפואי ממנו עלה כי התובעת השתמשה בנוגדי דיכאון ותרופות הרגעה עוד לפני התאונה. חרף האמור, הוא לא ראה לייחס את הנכות או חלקה למצבה הרפואי הקודם שכן סבר כי לא נצפתה פגיעה תפקודית משמעותית בחייה עד התאונה. עוד קבע המומחה כי התובעת זקוקה להמשך טיפול ומעקב פסיכיאטרי הניתן במסגרת הציבורית וכן טיפול פסיכולוגי פרטי למשך שנה.

הנתבעת חולקת על קביעתם של המומחים וטוענת שיש מקום לקבוע כי לא נותרה לתובעת נכות צמיתה בתחום האורתופדי והנפשי. לא מצאתי כל עילה לשנות מקביעתו של פרופ' מושיוב. שונים פני הדברים בנוגע לחוות דעתו של פרופ' קוטלר. לטענת הנתבעת, הוא לא נחשף למלוא התמונה הרלבנטית, לרבות ביחס לעברה הרפואי של התובעת ולכן לא ניתן לכך משקל מתאים במסגרת חוות דעתו. כידוע, בית המשפט הוא הפוסק האחרון בשאלות רפואיות שנמסרו לחוות-דעתו של מומחה מתחום הרפואה. לא מצאתי שיש מקום להתערב במסקנתו של המומחה לפיה נגרמה לתובעת נכות נפשית צמיתה עקב התאונה אשר התבססה על בדיקתה ועל התיעוד הרפואי שהיה לפניו. יחד עם זאת, אני סבורה שיש מקום לשנות ממסקנתו כך שחלק מהנכות תיוחס למצבה הקודם. מסקנת המומחה לפיה התובעת תפקדה באופן תקין לאורך שנים רבות אינה מתיישבת עם טענות שנרשמו מפיה במסגרת תיק נכות כללית במוסד לביטוח לאומי בשנים 2004-06 (ראו פירוט בפסקה 10 להלן). במסגרת זאת התלוננה התובעת כי אינה מתפקדת שנים רבות (יצוין כי הצדדים הסכימו שכל מה שנחתם על ידי התובעת במסגרת תיק הנכות הכללית ישמש כראיה בתיק, ראו עמוד 7 לפרוטוקול שורה 5). בעדותה, טענה התובעת כי עבדה בשנים אלה כמיטב יכולתה וכי טענותיה הנ"ל לא שקפו את המציאות. ברם מדובר בעדות של בעל דין יחיד אשר אין להסתמך עליה נוכח הסתירות שהתגלו בינה לאמרותיה הקודמות ובהעדר ראיות שיתמכו בה. בנסיבות אלה, מצאתי שיש מקום לייחס חלק מהנכות לעברה ולהעמיד את נכותה הרפואית הנפשית המיוחסת לתאונה על שיעור של 5%. יובהר כבר עתה, כי כפי שיפורט להלן, אין בכך כדי לקבוע שהתובעת לא עבדה בשנים הסמוכות לפני התאונה.

נוכח האמור, אני קובעת כי לתובעת נכות רפואית משוקללת בשיעור של 23% עקב הפגיעה בתאונה.

הנזק

התובעת היתה בת 60 עת נפגעה בתאונה. כיום היא בת 64 שנים ושלושה חודשים. לטענתה, לפני התאונה היא התפרנסה מקצבת הבטחת הכנסה שקיבלה מהמוסד לביטוח לאומי וכן מעבודתה במשק בית וכמט"בית. לפי הנטען, התאונה פגעה קשה ביכולתה להתמיד בעבודות אלה, וכיום היא משתכרת מקצבת זקנה ומהשגחה על קשישה.

כאב וסבל

לפי אמות המידה שנקבעו בתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), התשל"ו-1976 נפסק לתובעת פיצוי בגין כאב וסבל על בסיס נכות בשיעור 23% בניכוי גיל בתוספת עשרים ימי אשפוז (בימים 28.9.10 – 17.10.10) ובצירוף ריבית מיום התאונה.

הנכות התפקודית

עיקר המחלוקת ביו הצדדים היא לגבי תפקודיות הנכות בתחום האורתופדי. לטענת התובעת, הפגיעה בידה קשה והיא סובלת מכאבים עצומים. היא חוששת להתאמץ שכן לאחר מאמץ מתגברים הכאבים ותחושות הצריבה. היא לא יכולה לכופף את האצבעות ביד, להרים, להחזיק מגב, להחזיק סחבה ולנקות. בנוסף, לטענתה, היא בקושי יכולה לחתוך סלט או לבשל.

בחוות דעתו של פרופ' מושיוב נרשמו תלונות התובעת לפיהן בשל מצבה היא מתקשה בתפקוד היום-יומי. פרופ' מושיוב נשאל על ידי בא כוח התובעת האם התלונות שנרשמו מפי התובעת הן סבירות בשים לב לנכותה והשיב על כך בחיוב (באופן לאקוני ביותר).

לטענת הנתבעת, יש לייחס את תשובת המומחה למצבה הכללי של הנתבעת עובר לתאונה ולא לתאונה וזאת כל עוד לא הובררה סוגיה זו באמצעות חקירתו על חוות דעתו. כמו כן, לטענתה, מחוות הדעת עולה כי תלונות התובעת הן סובייקטיביות והדבר מתיישב עם שיעור הנכות שנקבעה לה שמבטאת השפעה קלה על כושר הפעולה הכללי. עוד מפנה הנתבעת לכך שפרופ' מושיוב ציין כי לא נצפו הסממנים האופייניים לגבי תסמונת הכאב וכן שלא נקבעה לתובעת נכות זמנית.

למותר לומר כי פגיעה ביד, קל וחומר כאשר מדובר ביד דומיננטית, היא פגיעה תפקודית. פרופ' מושיוב אישר כי תלונות הנתבעת הן תלונות סבירות נוכח הנכות שנקבעה לה בידה הימנית, הדומיננטית. ככול שסברה הנתבעת כי נוכח הממצאים בבדיקה אין לקביעה זו בסיס, היה עליה להפנות שאלות הבהרה מתאימות למומחה או לזמנו לחקירה. יחד עם זאת, יש ליתן משקל גם לכך שהתובעת עצמה לא טענה כי כיום היא נזקקת לעזרה בפעולות כגון התלבשות ואכילה. כמו כן, יש ליתן את המשקל הראוי גם לקביעת המומחה לפיה שיעור הנכות עומד על 10%, שיעור שאינו במדרג הנכויות הגבוה, וכי תסמונת הכאב ממנה סובלת התובעת באה לידי ביטוי במידה קלה בלבד. לגבי השלכת נכות זו על כושר השתכרותה של התובעת, אדון להלן. לצורך השלמת התמונה אוסיף, כי התובעת לא חלקה על כך שהנכות שנקבעה לה בגין הצלקות, היא נכות קוסמטית אשר אינה משפיעה על תפקודה.

לגבי הנכות שנקבעה לתובעת בתחום הנפשי. אף נכות זו היא תפקודית במהותה, שכן היא עלולה להשפיע על התנהגותו של אדם וכושרו להתנהל בעבודתו ובחברה בה הוא חי. ברם מהראיות עולה, כי פרט לתקופה בה סבלה התובעת מנכות זמנית, עיקר ההשפעה על כושר תפקודה של התובעת הוא פועל יוצא מנכותה בידה הימנית הדומיננטית (ראו דיון להלן). בכך התמקדו גם טענות הצדדים ובהתאם יבחנו טענותיה של התובעת בעניין הפסדי שכר והצורך בעזרת הזולת.

כושר השתכרות

בין הצדדים קיימת מחלוקת גם בנוגע למצבה הרפואי של התובעת לפני התאונה והשלכתו על כושרה להשתכר. התובעת טוענת כי לפני התאונה עבדה במשק בית וכמט"בית. כמו כן, היא קיבלה מהמוסד לביטוח לאומי קצבת הבטחת הכנסה. ממקורות אלה כלכלה את עצמה ואף עזרה לילדיה. לטענתה, מאז התאונה לא עבדה משך תקופה ארוכה עד חודש פברואר 2013. בקשר לעבודתה לפני התאונה העידו מטעם התובעת מר אבי פרידמן ומר שמוליק גלעד, אשר טענו כי התובעת עבדה אצל בני משפחתם לפני התאונה.

הנתבעת טוענת כי עדות התובעת לעניין כושר עבודתה לפני התאונה אינה מהימנה ואין לסמוך עליה. הנתבעת מפנה בהקשר זה לאמירות של התובעת, כפי שנרשמו בתיק נכות כללית שלה במוסד לביטוח לאומי. בשנות התשעים עברה התובעת סידרת ניתוחים. בשנת 2004 התלוננה התובעת כי היא סובלת מבעיות בריאות, נוטלת סמים ואינה עובדת משנת 1992 (חוות דעת מיום 1.6.04). כמו כן, נטען על ידה שאינה מתפקדת מזה 12 שנה (מסמך מיום 20.6.04). בסוף שנת 2005 הוגשה על ידה תביעה לקצבת נכות כללית. במסמכים משנת 2006 נרשמו טענות התובעת לפיהן אינה עובדת, ישנה רק עם כדורים, סובלת מכאבים בכל הגוף כולל מכאבים בגבה עקב פריצות דיסק וכי ירדה במשקלה (מדובר בתלונות שנרשמו מפי התובעת והיא חתמה על כך, וכאמור לעיל, מוסכם על הצדדים כי ישמשו כראיה בתיק). לעומת זאת, בעדותה בבית המשפט טענה התובעת כי בשנים 1992-2005 עבדה בעבודות שונות כגון משק בית, מטב"ית ועוד.